אנחנו אוהבים את החופש שלנו – למה המכירות של ספרי O'Reilly השתפרו ב104%

לפני 18 חודשים החליטה חברת ההוצאה לאור הגדולה בעולם לספרי טכנולוגיה, O'Reilly להפסיק את השימוש בDRM בספרים האלקטרוניים שלה. מאז ההחלטה הזאת השתפרו המכירות של הספרים האלקטרוניים בO'Reilly ב104%! נתון מפתיע מאוד, במיוחד לאור טענות המגננה של המצדדים בDRM באותה תקופה ש"מדובר בספרי טכנולוגיה והמשתמשים בהם הם טכנולגים, להם יותר מלמשתמש הרגיל יהיה קל להפיץ עותקים של הספרים ברשת להורדות פירטיות.". למען האמת, אני מניח שזו הייתה יכולה להיות ההנחה המיידית של כל אחד כשהיה שומע על זה.

אז מה קרה? איך המכירות השתפרו ביותר מפי 2? אני מאמין שזה קשור לחופש. דווקא בגלל שמדובר בחברת הפצה שהלקוחות העיקריים שלה הם טכנולוגיים השינוי כל כך ניכר, אנחנו הלקוחות הטכנולוגים של O'Reilly יודעים מה זה DRM ומבינים את המשמעות שלו, לעיתים קרובות, מבינים יותר משמשתמש המיינסטרים מבין, לכן אנחנו נכנסים למעין מגננה כשלוקחים ממנו את החופש שלנו. אנחנו מבינים את האבסורד שבקניה רוחנית שאפילו הקניין הרוחני לא ממש שלנו, ודוחים את העניין. אנחנו אוהבים להיות בעלים יחידים של משהוא שרכשנו, והDRM מונע מאיתנו את התחושה הזאת. הפחד שאנחנו לא יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים מניע אותנו לא לקנות. באופן כללי, אני מאמין שבתור בני אדם אנחנו מעדיפים להשאיר את כל הדלתות פתוחות, אנחנו לא רוצים לסגור לעצמינו אופציות אלא רק אם אנחנו מוכרחים. אז לותר על האופציות שלנו ללא שום תמורה? סליחה, אבל כמו שהמנטליות הישראלית אומרת, ופה היא תופסת לגבי כל העולם, "אנחנו בטח לא פראיירים".

למה השירות הקהילתי לקוד הפתוח כל-כך איכותי?

דן אריאלי בספרו המצוין "לא רציונאלי ולא במקרה" מזכיר בחצי מילה את עניין הקוד הפתוח והצורה שבה הוא עובד, איך ייתכן שהשירות הקהילתי שאנשים נותנים אחד לשנים הוא כל כך איכותי? איך ייתכן שללא כל תשלום אנשים מרצונם החופשי עוזרים לאנשים שהם ברוב הפעמים כלל לא מכירים?

בפרק הכולל את ההתייחסות הקטנה לקוד הפתוח מסביר דן אריאלי את ההבדל שבין נורמות השוק לנורמות החברתיות, הדוגמה שהוא נתן בספר להבדל בחצי מילה היא שנניח שאתם אוכלים ארוחת חג אצל קרוב משפחה, ארוחה גדולה ומושקעת מכל הלב, המארח ישקיע הרבה יותר באיכות הארוחה מאשר אם היו משלמים לו, כיוון שהוא עושה את זה למען מטרה, וזוהי נורמה חברתית, אך אם בסוף הארוחה, מושלמת ככל שתהיה תוציא לדודה נחמה 1,000 שקל במזומן ותתעקש לשלם, סביר להניח שלבית שלה לא תכנס יותר.

אנשים משקיעים יותר כשהם מסתכלים על העניין כעניין אישי, עזרה מתוך רצון ולא מתוך תשלום, שדאז הם עוברים לנורמות השוק, ואני יותר ממסכים עם העניין הזה. דן אריאלי מתאר איך בניסויים הוא הוכיח שאנשים עבדו קשה יותר והתאמצו יותר כאשר נאמר להם שהם עושים לאדם "טובה", לעומת אנשים ששולמו להם רק 10 סנט, בדיעבד הבדל של 10 סנט, אבל זה ההבדל שבין נורמות השוק לנורמות החברתיות.

היתרון הגדול של כל תעשיית הקוד הפתוח היא שאנחנו עובדים לפי הנורמות החברתיות, אנחנו תורמים ועוזרים מרצון, ולא מתשלום, אם מישהוא היה מבקש ממך לעזור לו להרים ספה, סתם אדם שרירותי ברחוב, סביר להניח שהיית עוזר, אבל אם מישהוא יציע לך חצי שקל תמורת העזרה, אתה תעלב, תרגיש מנוצל ותעזוב את המקום.

מילה נוספת על הספר "לא רציונאלי ולא במקרה", הספר הוא ספר מצליח מאוד ואיכותי מאוד, כתוב בשפה ברורה ומהנת, הוא עוסק בעיקר בכלכלה חברתית, אך כמה שהתחום נשמע משעמם, הספר מרתק ומסביר את ההתנהגות המוזרה שלנו בתור חברה. אני ממליץ בחום לקרוא את הספר, גם כך הידע שהספר יתן לכם הוא שימושי מאוד לחיי היום יום ויגרום לכם להסתכל מזווית צפייה שונה על פעולות יום יומיות שאתם עושים.

ביקורת ספר: Linux In A Nutshell

מהדורה: 6.
מוציאה לאור: O'reilly.
ראה אור: ספטמבר 2009.
עמודים: 994.

Linux In A Nutshell הפך לשם נרדף לספר ללימוד לינוקס מהבסיס למעלה, ולדעתי בצדק. מדובר בספר הכתוב בצורה עניינית ורהוטה המסביר כל עניין בדיוק כמו שצריך כך שמתחיל יבין אותו אבל בלי להתעמק בעניינים שטותיים ולא מהותיים יותר מדי. ולא רק למתחילים, הספר בנוי כך שלאחר קריאתו יכול לשמש כספר עיון וריפרנס שניתן לחזור אליו בכל שלב בנוגע לכמעט כל נושא הקשור בלינוקס.

במבט ראשון בנתונים היבשים של הספר ניתן להיבהל, 994 עמודים זה בהחלט מספר מפוצץ, אך חשוב להבהיר, כ500 עמודים מהספר הם רשימה אלפבתית של הפקודות השונות של לינוקס, שהם למעשה שם הפקודה, מה היא עושה, איך כותבים אותה ומה האפשרויות השונות שלה. שום דבר שלא תראו ממילא על ידי שימוש בman pages של אותה פקודה ישירות בטרמינל. כ80 עמודים נוספים הם הIndex נושאים שבסוף הספר, כך שבדיעבד נשארנו עם כ400 עמודי לימוד כשגם בהם יש בסוף חלק מהנושאים ריפרנס של הפקודות השונות המתקשרות לנושא, כך שבהערכה גסה הייתי אומר שבדיעבד יש לכם 300 עמודים שבאמת תצטרכו להפעיל את הראש ולהבין את העניינים. פתאום הספר לא נראה מאיים כלל נכון? מה גם שחלק גדול מהפקודות שנמצאות ברפרנס חוזרות על עצמם וברגע שאתה קולט את העקרון הכללי – אתה בפנים.

הנושאים המכוסים בספר הם רבים ומגוונים, והם הם אלו שיעניינו ויטרידו את מי שבא ללינוקס בגישה של למידה, מי שרוצה ללמוד אותה בין אם להפוך בעתיד למנהל מערכת או להיות בעל כישורי שליטה כללים בלינוקס. בין הנושאים המכוסים בהרחבה עניין הBoot Loader באופן כללי ופתיחת דיון נרחב על GRUB ועל LILO, מנהלי חבילות באופן כללי ודיון נרחב על מנהל החבילות DEB, על RPM ועל YUM, הסבר על שפת הShell, הBash, לימוד עקרונותיה ותכנות בסיסי בה, (מי שאגב רוצה להרחיב בנושא זה אני ממליץ בחום על הספר Linux command line and shell scripting אליו אולי אני אכתוב בהזדמנות אחרת), נושא העורכים בלינוקס מלומד בהרחבה, הVI, הEMACS וכו', כמו כן גם נושא ניהול הקוד למתכנתים, כשבהרחבה מוסבר על Subversion ועל Git, ובסופו של הספר מדובר על נושא כלי הוירטואליזציה לשורת הקוד.

לסיכומו של עניין, לדעתי הספר Linux In A Nutshell כתוב בצורה רהוטה ועניינית, ההסברים בו מעולים ומובנים בקלות, מבנה הספר מעולה לקריאה ראשונה ואף טוב יותר כספר עיון שצריך להשאיר על המדף לחזרה מאוחרת יותר כשיצוץ הצורך. אז לכל מי שחושב להתחיל ללמוד על לינוקס ועל ניהולה ברצינות זה הספר שלו, שימוש לב, מי שרוצה ללמוד על הקרנל עצמו ועל המבנה מאחורי המנוע של לינוקס הספר הזה לא עושה זאת, ישנם ספרים אחרים בעניין עליהם אולי אכתוב בעתיד, אך למי שמתעניין בלמידת לינוקס להתחלה (וגם למתקדמים כאחד) זהו ספר מצוין.